<h1>שו"ת הרשב"א החדשות מכת"י סימן רי"ד</h1>
<h2>דף כא:</h2>
שאלת מעשה היה באחד שנשא אשה והלך לו, וטען עליו חמיו שאינו יכול ומחמת טענה זו הלך והניח את אשתו לעצמה וברח. והמלכות שמה עליו קנס שאם לא יזדקק לה תוך זמן ידוע שיוציאנה בגט. וזה ברח מפני פחד המלכות שאינו רוצה לגרש, ומסר מודעא ואף על בטול המודעא. הודיעני דין גט מעושה באי זה צד כשר ובאי זה צד פסול. תשובה משנה שלימה שנינו בפרק המגרש [גיטין פ"ח ע"ב] גט המעושה בישראל כדין כשר שלא כדין פסול ובגוים חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומר לך, כלומר ובגוים אפילו כדין פסול, דלפניהם ולא לפני גוים, אי נמי משום דלאו בני עשויי נינהו, וכדאמרינן עלה בגמרא אמר רב נחמן אמר שמואל כדין כשר שלא כדין פסול ופוסל ובגוים כדין פסול ופוסל שלא כדין אפילו ריח הגט אין בו. ומיהו פעמים דכדין בגוים כשר, כשישראל אומר לו לגרש מן הדין והגוים חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומר לך. דהשתא אין הגוי אלא כמקל ורצועה לבית דין של ישראל ושלוחו של ישראל הוא, ואין משגיחין בשליח החובט אם גוי או ישראל, דלפניהם לא נאמר אלא לדין ולהוראה, אבל לא לחבטת המקל והרצועה, שאלו אפילו על ידי הדיוטות ואפילו על ידי גוים, וכן כתב הר' בה"ג ז"ל. וכן אמרו בירושלמי [גיטין פ"ט ה"ט], דגרסינן התם תאני ר' חייא וגוים שעשו כמעשה ישראל כשר ואפילו אמר איני זן ומפרנס א"ר יוסא מתניתא אמרה כן ובגוים חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומ' לך לא מה שאני אומר לך. ומכל מקום אפילו בישראל וכדין צריך שיאמר רוצה אני, וכדתניא [ב"ב מ"ח ע"א] יקריב אותו מלמד שכופין אותו יכול אפילו בעל כרחו ת"ל לרצונו הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני וכן בגיטי נשים. ואוקימנא [ערכין כ"א ע"ב] אע"ג דמסר מודעא. ומיהו אפשר דהיכא דמסר מודעא על בטול המודעא, שאין הבטול מועיל שכבר מסר אפילו עליו מודעא. ואף על גב דאמרינן בפרק חזקת [ב"ב מ"ח ע"א] דמשום דמצוה לשמוע דברי חכמים גמר ויהיב, עדין אני אומר דדוקא במוסר סתם, אבל במפרש מתחלה ואומר אף על פי שיכופו אותי לבטל את המודעא אני מוסר מודעא על הבטול, ואף על פי שמצוה לשמוע דברי חכמים בזה אנוס אני ומוסר אני מודעא אף על הבטול, אפשר שמודעא זו מבטלת את הבטול. אלא שבזה צריך להתישב, דדילמא הכל הוא מבטל עכשו משום מצוה לשמוע דברי חכמים. ובטענת אינו יכול, בעניותנו אין בידנו ראיה מכרחת אם כופין אותו להוציא למשנה אחרונה אם לאו. לפי שמשנה ראשונה ששנינו בה [נדרים צ' ע"ב] השמים ביני לבינך, פירשו בירושלמי [פי"א הי"ב] בטוענת שאינו יכול, שכך אמרו השמים ביני לבינך כמה דשמיא רחיקין מן ארעא כך ההיא אתתא רחיקא מן ההוא גברא. וכן נראה עוד מן ההגדה [תוספתא סוטה פ"ה ה"ז], שאמרה שרה לאברהם השמים ביני לבינך שנאמר ישפוט השם ביני ובינך, לומר שרחקה מחמת הגר. ולפי פירוש זה למשנה אחרונה אין כופין. אבל למקצת המפרשים ומכללם ר"י ז"ל, השמים ביני לבינך, לומר שאינו יורה כחץ שאין מכיר בו אלא שמים, ובהא אין כופין. אבל באינו יכול כופין להוציא, ואפילו באה בלא טענה, שזה מעיקר הזווג, שלא על דעת כן נכנסה. ועוד שהוא עובר על מצות עשה. ואפילו באומר הוא בבגדו והיא בבגדה כופין אותו להוציאה [כתובות מ"ח ע"א], כ"ש מי שאינו נזקק לה כלל. ובדברים אלו וכיוצא באלו אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, והוא שיהיה בית דין חשוב וראוי לסמוך על הכרעתו.
